טל סלוצקר המאמר משנת 2018 על השפעות שזכה להשפעה בשיח המקומי.

 אנטוניו לופז גרסייה

האב שאת שמו אסור לבטא

אנטוניו לופז נולד ב1936 בספרד. הוא למד ציור אימפרסיוניסטי מגיל שלוש עשרה אצל דודו לופז טורס שהיה צייר נופים ספרדי. בגיל 15 התקבל לאקדמיה סן פרננדו במדריד לאחר שעבר את המבחנים ברישום מודלים מגבס של פיסול עתיק. לאחר שסיים את האקדמיה החל להתעניין באמנות עכשווית של אותו הזמן. בעיקר בפיקאסו ובדאלי, וגם בשגאל ובדה קיריקו. החל לעשות ניסיונות בהשפעת אמנים אלא בסוריאליזם ובקוביזם. בסביבות גיל שלושים גילה את הפוטו ריאליזם והחל ביחד עם חבריו מהאקדמיה בסאן פרננדו לעבוד בהשפעת תנועה זו. הוא ידוע בעיקר בציורי נופים של העיר מדריד וציורי תפנים של חדרים. את ההשפעות האלא של צילום, השפעתו על ציור אימפרסיוניזם וסוריאליזם הוא משלב במחשבה אישית על האמנות הספרדית מתקופת הברוק. בעיקר וולסקז וזורבראן. רפרודוקציות של ציוריו הגיעו לארץ וגם ציורים בודדים באוספים פרטיים. ישנו גם סרט עליו בשם שמש עץ החבושים שרבים מההירשברגיסטים ראו לעתים בהקרנות משותפות. הרפרודוקציות ומראה הציורים השפיעו על דרך הציור של ההירשברגיסטים רבות וגם דרך הציור שלו כפי שהיא נראית בסרט. לעתים ניתן לראות השפעה עירומה וישירה מציוריו על ציורים בודדים ולעתים כמו אצל ערן רשף קריירה שלמה נעשתה מתוך מפגש עם עבודות של לופז. מספר הירשברגיסטים נפגשו עם לופז בספרד ודובר אף על להביא אותו לארץ, דבר שעד היום לא קרה. ברפרודוקציות לא ניתן להבדיל בין ציוריהם של ההירשברגים לאלא של לופז אך ניתן לציין מספר הבדלים משמעותיים. לופז עובד בפיסול כבר שנים רבות ועיצב מונומנטים בנוף הספרדי. פסליו בין אם בתבליט או בהיקף מלא רחוקים מאוד ממה שנעשה בארץ בתחום הזה ונראה שלא יהיו מונומנטים מהסוג הזה בארץ בשנים הקרובות. אם בשל התנגדות להצגת עירום בקנה מידה גדול ברחוב (בין הפסלים של לופז עירום בגובה כמה מטרים) ואם בשל כך שעד כמה שידוע לי מעולם עד היום לא בוצעו פסלים ריאליסטיים בברונזה בגודל כזה עד היום. היקף העבודה שלו מרשים יותר משל כל ריאליסט הירשברגי והוא זוכה לתמיכת הציבור הספרדי ומשפחת המלוכה הספרדית שהזמינה ממנו עבודות רבות עד היום. הוא עומד בראש וועדת הפרס היחיד באירופה שמוקדש לאמנות ריאליסטית והוא הצייר הספרדי החי היקר ביותר. עד היום למרות השפעתו המקפת על הציור הריאליסטי בארץ מעולם לא תוכננה תערוכה שלו בארץ. הוא איש נעים הליכות ופשוט המרבה באמירת דברים טובים ונוכחותו האנושית כובשת. הדבר ניכר גם בסרט עליו. העבודה שלו שנוגעת לצופה הישראלי הכי הרבה מבחינה תמטית היא המונומנט להרוגי הפיגוע בתחנת הרכבת אטוצ'ה במדריד. המונומנט בנוי משני פסלי ראש של תינוק אחד עם עיניים פקוחות ואחד עם עיניים סגורות. יום ולילה. שני הפסלים עומדים בחוץ במפגש של תחנת הרכבת עם הרחוב והיות ואין חציצה בינם לבין המרחב העירוני ניתן לבוא איתם במגע בלתי אמצעי. ילדים משחקים עם הפסלים ולידם ובהחלט כדאי לעבור שם בכל גיל. אנטוניו לופז הוא לא רק השפעה חזקה בריאליזם ההירשברגי אלא גם מקור לחרדה רבה שהיא הגורם להכחשה תדירה של השפעתו הניכרת בציורים על ידי ישראל ותלמידיו. מעטים מאוד מהם חמקו מנוכחותו של ענק הריאליזם הספרדי וניתן לומר שהוא וקבוצתו הקדימו את כל מה שקרה באמנות הטכנית בארץ בעשרים שנה בערך. פרט לאנטוניו לופז מנהיג הקבוצה הקבוצה שהרכבה השתנה במעט עם השנים מונה גם את מריה מורנו (אשתו של אנטוניו לופז, ציירת), פרנסיסקו לופז וחוליו לופז (פסלים), איזבל קוינטנילה, אספרנזה פאראדה, ואמאליה אביה. בקבוצה אמנים חזקים ולצידם מספר אמנים ששווה פחות להתייחס אליהם הפסלים לופז מצויינים ומריה מורנו ציירת מצויינת ואילו אמאליה אביה ציירת חלשה ביותר ונוכחותה בתערוכות הקבוצה מעלה סימני שאלה. חבר נוסף בקבוצה דניאל קינטרו שינה סגנון ועבר לקריירה עצמאית מהקבוצה וגם הפסיק להופיע בתערוכות הקבוצה משלב מסויים. ניתן להחשף לפעילות הריאליסטים הספרדים דרך האינטרנט וגם דרך ספרות ענפה בנוגע לעבודתו של לופז ושל כל שאר חברי הקבוצה במספר שפות אך בעיקר בספרדית ובאנגלית   

בשעה שש בערב עם רדת

טל סלוצקר 

הזמן מזמן את הכל למקומו,

כל אחד מהתושבים, יחזור הביתה ויגלה זאת.

מן השמים, ירד עלינו ערפל שיציף את הכל שוב.

פשוט הפרצוף מפוצץ הפנים

נחשוב שוב מחדש את זמננו, והכל יחזור למקום. 

כל המוות הזה

  טל סלוצקר

 

כשכל המוות הזה סובב אותנו,

אנחנו יושבים בביתנו וחושבים על דבר מה,

על החיים, או על קרובינו.

מחשבת בשר ההולך לקראת המוות.

ולמוות לא תהיה מדינה, והמוות יקרע מזרועותינו.

לחשוב שהדבר היה כמעט נכון,

ועוד רגע והגענו גם לשם לחלץ עצמות, ונסענו לטיול לשם.

אבל למוות לא תהיה מדינתה. הוא יפשפש בעצי צהריים טובים.

 In my second and third lives

DOCTOR TAL  SLUTZKER

 

I watched the sun as it went,

And anything arrived artfully and artificially at the same time.

I was pop that ruined it and life gave it a second chance.

White over brown on my table.

Take it tamtam talk it out.

And death shall have no control over our graves.

Make life brighter, We are on the verges of falling apart, Everything crumbles.

My parents are getting old

Right from their stomachs I was born, according to Plato.

Take my hand and lead me to the next adventure, I want to feel life running in me.

 

Living life at night

Doctor Tal Slutzker

Living life at night

 

I have written a poem about me,

And it was short and unlisted.

It was red and white and black.

I thought it should be different.

And it definitely was.

It was written in English and the moon was full,

It's dark soul gleamed in the Dark

And life was difficult but sweet.

Strangely I left my bed and set to write in the full David font

And it was too late to fix the last mistakes

But it's all process I thought,

Life is lived a new

And the taste is sweet. 

זויה צ'רקסקי נאדי

 זויה צ'רקסקי נאדי / הרב דוקטור טל סלוצקר

 

לציירת הזאת יש כמה ציורים חדשים.

לזויה צ'רקסקי נאדי, והיא מציבה אותם בפייסבוק

ובכל פעם אני צופה בזוועות המלחמה בציוריה,

והציורים מלאים בעוולות, ומה שנעשה שלא בצדק לתושבי הארץ הזאת.

ואיפה הגבורה? איפה גבורת הלוחמים? האם הם מחוץ לתמונה?

שאלתי את זויה, האם אכתוב עליך. והיא אמרה לי כן, תכתוב.

הציירת ציירה לא מעט פורטרטים, חלקם ניתלו כבר

האם היא תצייר כשהציור מונח על הקיר? או על הסטנד?

זויה ציירה ציורים אין ספור, ומושפעת מפיקאסו.

האם הכירה אותו בילדותה? או שמע הציורים חשובים מאוד מסיבות אחרות?

ואולי זויה ציירה משהו שאיננו רוצים להכיר בו. ציור בלתי מוכר בעליל שמבקש עוד משהו.

את הצופה הלא רלוונטי הבא.

והיא מסתובבת שוב ברחובות דרום תל אביב ומרימה בדים, ומסיעה אותם אל הסטודיו.

ושוב הצ'רקסקית הולכת על רקע שמיים כחולים, והזמן לא תם

יש עוד זמן לצייר, יש עוד פרחים לתעד, יש עוד זמן.

שיר ישראלי אינדיאני

 שיר ישראלי אינדיאני / הרב דוקטור טל סלוצקר

 

ליד הבית שלי יש אינדיאני,

ולפעמים הוא עושה אפילו יללות אינדיאניות.

ואני אוהב את האינדיאני הקרוב אלי

הוא קורא מיתולוגיות אינדיאניות, וחולם חלומות אינדיאניים.

ובכל ערב שאני בא אליו,

הוא עומד שם בכובע מצחייה, ומוכר לי-מוצרים.

ליד הבית שלי, יש חדר ענק מלא בדברים,

והוא עומד בו, ושואף לדבר הבא.

בתקווה שיהיה אצלו שוב פעם

ויש לו כובע אינדיאני בבית,

והוא מבין משהו באינדיאנית,

מבקר אצלו הרב של האינטלקטואלים וקונה חלב.

הדוקטור מבקר אצלו, ומתעניין בדבר האינדיאני

ובכל פעם הם מביטים זה בזה ושואלים, האם יש פה אלוהים או שהוא נמצא בשמיים?

שיר לזכר הדס מזרחי מאת טל סלוצקר

 שיר שזוכר

 

היא היתה זיכרון שעלה מן הים ומן הטובעים,

כל שיר על הדס התייחס אליה ונזכר בה שוב תוך התבוננות.

כל הזמן, היא ידעה את מה שיש לדעת עליה במבעים.

לאורך שנים חייה היו התמודדות.

 

הלכה מאיתנו מוקדם, ומי יודע מה היה אם היתה נשארת לעשורים.

חשבתי שהזמן יהיה מה שייתן לה את הרצון, ובעצם לא בטעות,

אמה דאגה לה מאוד ואחיותיה שמרו עליה, לזמן מן הזמנים.

חבל מאוד שבגיל 44 יצא לה כבר למות.

 

קרוב, קירבה, קילשונות, חיים מתים.

כושר קרוב, כשעת קורבנות .

חצוי חצייה חומר חמור, חושב חישובים.

רצוי רצייה, רציות, ריממבר רהבתנות.

 

הדס אגס פשוט, הלך המיץ להדס.

הכל נגמר מוקדם מדי ואולי בפעם הבאה יהיה טוב.

בפעם הבאה יהיה טוב יותר, או כמעט טוב, או אפילו טוב מאוד.