תלמידי חכמים

תולדות האכזריות

אכזריות היא דבר נפוץ במשפחות בקבוצות משוררים

הם חושבים שאינם מבינים ביהדות, למרות שזה בעברית

אנשים רעים, מה לעשות. לכן עדיף להיות לבד – או לפקח ולהעניש

יש להם חסר בידע האם הם ישלימו? לא יודע.

הם הבינו שאינם מבינים, משוררים יכולים להיות חבורה של אנטישמים.

מי מחץ מי גנב מי לקח

אם אינך יודע מה עשו בבית הכנסת אינך מבין את אבות ישורון

קח לך הבא להבה אין שם יהדות לפי התנ"ך

גם אין שם תלמוד וגמרה ואין שם מלחמה במין הנגדי שאינו יודע מספיק הלכה

קח לך גם כמה כדורים זה טוב למי שאינו מבין תזכור שיש שם בר ואין כבוד או ידע בשירה

שהאבות שיחררו אותם ושאינך הבה להבא, יש לך זמן להבין שאינך מבין שהם טוב הם לא יבינו

אם הם אינם מבינים הם כבר לא יבינו אבל לך ליטאי

מחיקת זכרונות עם פסל של נועם בן משה

מי שרב מאוהב

יהדות

הרב דוקטור טל סלוצקר

P.H.D. M.D.

בנייר זה אגש שלא כמנהגי לעניין קצת יוצא דופן ופרטי למדי. מדובר בקשר אישי שלי ליהדות במובן הדתי. למרות שבאתי מבית חילוני מצאתי את עצמי ברבנות עיר בתל אביב והתקבלתי כרב עיר גם בהרצליה. אם אני עושה משהו עם זה. פחות ממה שעשו רבנים ידועים שיושבים בתפקיד הרב מדי יום בבית כנסת בישיבה בבית דין רבני או מתחת לחופה וכהנה מעמדים. למרות שעברתי הסמכה לרבנות אין לי נוכחות יומיומית בתפקיד הרב יש נסתר אבל מבחינה ציבורית לא לקחתי על עצמי את תפקיד הרב באופן רשמי בשלב זה אלא ככינוי ספרותי ואף כתבתי הרב של האינטלקטואלים

חברי המשוררים קוראים לי הרב ואף הייתי רב בית כנסת מספר פעמים. לכל אורך הדרך הייתי יהודי ונראה לי שיהודים רבים אינם מדברים מנקודת מבטם כיהודים באופן מודע לעצמו וחבל שכך. מדובר בעניין דתי, בעניין לאומי, בעניין בעל משמעויות רבות שמשתנות מזרם לזרם ובין שעות היום וחודשי השנה. רוב חברי חילונים ולחלקם עניין ביהדות מכל מיני סוגי השקפות. אנשים שונים וטעמיהם השונים ואני מצאתי את עצמי בזרם החרדי ליטאי ובזרם החסידי 

אינני מציע לאף אדם לאבד את זהותו הראשונית ויש שאנשים עוברים תהפוכה ועוברים מחילוניות גמורה לאורך חיים חרדי מלא בבת אחת ונשארים בצד של החברה שלא היו בו מילדות. אני מצאתי את עצמי חי בצד החילוני של החברה עם נגיעה לדת ונוכחות מסוימת שאינה מוכרת ברמת הפרסומים שלי עד כה בצד הדתי של החיים. נתתי לקוראים בספרי השירה שלי להבין שיש לספרות שאני כותב נגיעה לדת בתכנים שהספרים מציגים בפני הקורא. ברצוני לתת לקורא לחוש מעט ממה שחשתי ברגעים של התקרבות לבריאה ושל מודעות לנסתר. אין עלינו לפחד מהבעת טון דתי בספרות שלנו. מי שכותב שירים ומי שכותב פרוזה או כל סוגה נוספת 

מה גם שנושא הדת רלוונטי לספרי הפילוסופיה ולדיון הפילוסופי כולו משום שאנו מדברים כיהודים ומשום שמסורת  המחשבה היהודית רלוונטית לאופן חשיבתנו. עלינו להבין את הדת ולהתקרב לאופן חשיבה דתי ואין הדבר אומר לוותר על אורח חשיבה חילוני אלא מדובר על חשיבה דרך מי שאנחנו בעומק הזהות. בכל עיר בארץ ישנן תנועות דתיות וייתכן שתל אביב איננה מקום התפתחות אידיאלי ליהודי ליטאי אך מצד שני החסידות אינה דווקא משנית לאורח החשיבה הליטאי. ולו משום שנשארת לנו מודעות גדולה לאופני חשיבה נסתרים שאינם כה בולטים בליטאות דוגמת קבלת בעל התניא והאדמו"ר הזקן מזרם חב"ד שיחות הרב, וקריאת התלמוד האופיינית לזרם חב"ד שכוללת גם יחס לשולחן ערוך ולסיפורי חסידות. מי שחושב שכל נושא היהדות כדת אינו רלוונטי לתחושותיו ולאופי הידע שהוא מטפח ייתכן שפוסט זה אינו רלוונטי להבנתו. לפי תפיסתי על כל יהודי שמכבד את עצמו לדעת מעניינים אלה לפי הזרם שקרוב אליו ולתפוס עם הזרם כמה ענפים ואולי הלכות ואורח חיים אם ירצה בכך וכמובן שאינו חייב. העיקר להתנסות ולהבין. שירת זמננו רלוונטית ליהדות הדתית ואנשים דתיים מראים כבוד אליה וגם מביאים עניין ומרגישים מכובדים

יש לי תחושה אמיתית שהבנת צידם הדתי של החיים הוא חלק מהיות האדם היהודי אדם שלם מודע לקיומו ואם אין לדברים האמורים נגיעה לכל תחומי החיים כולל לצד האמנותי הדת הכזיבה מלהיות רלוונטית לכל תחום. על כל אדם מוטלת אחריות להתקרבותו ולאופן הבנתו את הדת במסגרת האמצעים שניתנו. אם מדובר בתל אביב בה הדת רחוקה ממציאות היומיום ואם מדובר בבני ברק או בירושלים בה אחיזת הדת בחיים היומיומיים כללית יותר לדת יש מה לומר לאדם בחיי היומיום ועליו  מוטלת הבשורה וכל מי שחושב שיחויב ושיגררוהו בכח טועה הוא טעות. לכולם אני מאחל קירבה רוחנית למה שאמיתי ואת ההבנה שמעבר לפוליטי נמצא הפרטי ושניהם רלוונטיים לחיינו 

יש בו משהו

הכל מונח במקום

רציתי קפה

אני בעד

אני בעד ספרות שנובעת מהיומיום ובעד ספרות שנובעת עמוק מהידע והמרגש. בעד ספרות שמתחברת לנושאי העניין שלנו ובעד ספרות שמבטאת את מקורות החוויה העמוקים ביותר שלנו. חלקה נובעת מעשייה פרקטית ובחלקה אין שום היבט פרקטי, כזאת שחיה בשלום עם הווה דיגיטלי ושאינה שואפת לחזור לעבר שקודם להמצאות טכנולוגיות עכשוויות. אחת שנותנת דרור למחשבותינו ולתפישתנו אותה כנובעת ממעמקי נפש וגם כזאת שנותנת דרור לשטחיות ולמאפיינים צורניים שמרכיב הידע בהם שטחי, וזאת בלי לבטל את זאת שבה מרכיב צורני הדוק נותן דרור למעמקי התוכן והוויתור הנפש

אני בעד ספרות שמדברת אותנו ובעדנו כשאנו מדברים את עצמנו. אבל אין זה אומר שאני נגד המסגרות האדם בתוך עצמו. לעתים עלינו לשמור את המחשבות בתוך הראש ולתת להן זמן להבשיל ולהתפתח. אני בעד טקסט משום שהוא מהנה, משום שנוא מפתח מחשבה ודיבור ומשום שהוא נותן דרור למחשבת השפה בין אם היא בלתי פונקציונלית ובין אם היא פונקציה של מוקד עניין שמחוץ לטקסט. בעד טקסטים שמבטאים את אהבתנו לשפה וכאלו שמבטאים התפתחויות טקסטואליות חדשות, בין אם הן מגיעות משפה מדוברת או כתובה. משום שהשפה היא גוף ששועט קדימה או מתקדם בעצלתיים, היא נושא לדיון ולעריכה, לפרסום ולשמירה לפרט. היא מפה שמובילה אותנו בתוך העולם והיא דרך משלנו לחוש את העיר והמדינה, את העם ואת האמנות, את הפוליטיקה ואת חיי הנפש. היא לעתים מרכיב בלתי נראה ולפעמים מרכיב שנראה מעט

אני בעד ספרות שנחשבת יותר מאמנות במדינה שמעדיפה את הרכיב הטקסטואלי על החזותי. בעד כזו שמפרשת ומספרת, שרה ואינה חורזת יותר מדי. בעד כזו שמציגה את עצמה כאישה יפה או כגבר חושב. כזו שמסתכלת על השמיים ועל הצבע שלהם שוב, שפה שמתפעלת מהעולם. שפה חילונית ודתית שפת יומיום ושפת קודש. בעד שפה לתפילה ושפה לעשיית צרכים. ובעד שפה שנלחשת או נצעקת נוצקת או נלושה. בעד שפה שהיא עצמה בונה מבנה ובעד שפה שלעולם אינה מוותרת בין אם היא קיימת כאפשרות או כמימושה. בעד שפה שמונחת על מדף או כזו שמופיעה על שלט

אני בעד מצב בו אנשים עושים שימושים מעניינים בשפתם בלי לבלבל את עצמם לגבי צורכי השעה שמפריעים להם לחשוב את השפה ולתכנן בה מהלכים. אני בעד שפה מתוכננת וגם בעד כזו שנפלטת בטעות, בעד כזו שמבקשת מפלט היכן שמכבדים אותה ובעד כזו שחיה ברחוב. בעד שפה אקדמית ונגד הפקרת השפה בידיהם של הבלתי אחראיים שאינם לוקחים את השפה לידיהם כדי להשאיר בה ובאמצעותה סימנים ומעשים