אסכולת חיפה והצפון עידו מרכוס ורותם עמיצור במוזיאון הרצליה

 

טל סלוצקר

 

חווית העולם

אסכולת חיפה והצפון

 

שחר סיוון, בועז לוונטל, רותם צור, ועידו מרכוס

 

 

ציירים אלו התכנסו לא מזמן בתערוכתו של עידו מרכוס במוזיאון הרצליה. מה שמאחד אותם הוא חוויה פנומנולוגיה של העולם. חווית חיים של צפייה בעולם מתוכו ועשייה בו. קליטת העולם בקצות העצבים ועשייה בעולם שמורכב מצבע וחומר. חלקם, שחר סיוון ובועז לוונטל נודעים גם כאלו שיוצרים פסלים וחלקם רותם צור ועידו מרכוס כאלו שחווים בצבע באופן בלעדי יותר. והנה תערוכתו הנוכחית של עידו מרכוס במוזיאון הרצליה מזמנת מחשבה אודות מה מאחד קבוצה זאת שהתאחדה לדיון בתערוכה הנוכחית. חווית העולם באמצעים נוירופנומנולוגיים מספקת לציירים ולצופים חוויה חושית של העולם דרך הגוף החי והציורים עצמם מהווים מעין תזכורת למוות. צהוב שהוא הצבע הבולט בציורים שבתערוכה מזכיר את הצהוב שהוא הפיגמנט הבולט בעור שבגוף. וכמות הציורים מעידה שנעשתה הרבה תנועה חיה כדי ליצור אותם, הרבה תנועה בעולם של הגוף ושל העין הממוקמת בתוכו. רותם צור היא מודל בציורים ועידו מרכוס הצייר ושניהם יחד מתווכים אנרגיה חיה ומייצגים הפעם במוזיאון הרצליה את אסכולת הצפון. למרות התכחשותם של כל אלו עבודתם ממשיכה במידה מסויימת את עבודתו של יאן ראוכוורגר שמוצגת בסמוך כציורים שמייצגים תפישות נראות של העולם בצבע בהשפעת מסורות האימפרסיוניזם והפוסט אימפרסיוניזם. אחדות זו של חוויה והיעצרותה, של ציירים שמתקשרים ביניהם וקהל שבא לשמוע את התרשמותם, של תפישות חושיות ואובייקטים דוממים שמייצגים את התפישות האלו. מאפשרת לצופים ליהנות מאוסף של ציורים שהינם תזכורת לאירועים שקרו בנוכחות הצייר והמודל ומהציירים עצמם שמהווים אמנים חיים שמייצגים את תפישות האמנות שלהם. כל אלו יוצרים במדיום של צבע ומברשת ותופשים את משטחי הציור וחומרי הפיסול כמרחב לעשות בו, מעורבות כזו בעולם היא מעורבות שדורשת אנרגיה יצירתית. כזו שיש לעידו מרכוס ובו זמנית כזו שדוחה את המדיום השפתי. הציור נעשה לרוב בהיעדר שיחה והיעדר שיחות מעכב את מדיום השפה המתקשר באמצעות משפטים ומילים. כך הקשר בין נפש וגוף אינו הופך לנושר לשיחה וקשרם של הנפש והגוף לשפה או השפה בפני עצמה. לכן החוויה מעניינת יותר מכל ולכן בחינת שפת הדיבור והכתב אינם הנושא הראשי של אמנים אלו. מעורבותם המתמשכת בשדה האמנות דורשת תגובה ומספר האמנים הגדול שבצפון וכמותה הגדולה של היצירה מזמינים התייחסות רבה יותר כמחשבה. הציירים הם גם גוף שממשוטט בחיפה ובמרחבי הצפון. הם עדים לנופים ההרריים שאינם בהרצליה או בתל אביב. ציירים אלו נראים כצוות שתומכים זה בזה, כהתארגנות ליצירת אמנות. אם היו מנסחים מניפסטים, אם היו מדפיסים אותם, היה זה אוונט גארד של ממש. אבל עבודתם מהווה מעין אקספרסיוניזם שמתעקש להיתמך טקסטואלית באידיאולוגיות קודמות, זו האקספרסיוניסטית למשל. עבודתם מעלה באוב את שקרה קודם ובכל זאת יש ביטוי אינדיבידואלי בעבודתם. תפיסתם הפנומנולוגית ועבודתם החיה ממשיכים להוסיף יצירות ולהשתנות תוך שילוב ציור פיסול וחוויה ונסיעות בפנים הארץ תוך הצגת תערוכות יחיד וקבוצתיות ואורח חיים של ציירים שמערבים תחושת חיים של הגוף שאפשרית באמנות הפלסטית ובחירת אמנים נוספים אליהם הם מתייחסים או מתעלמים מהם. ציירים משנים קריירות של ציירים ונראה שציירים אלו משפיעים זה על זה בהתקדמותם בשדה האמנות וביחסם אליה ואל הסובבים אותה. הם כעין פסל חי קבוצתי שאיננו מפסיק להשתנות לתפוס ולהיתפס להפוך אחרים לאובייקטים ולהיהפך לאובייקטים על ידי אחרים ולהרגיש את ההוויה האמנותית במלואה. כוליות זו של תפישה הוויה ואמנות מהווים את מה שקודם למדע באופן חי ואת האובייקטים של מדע במלוא מורכבותו ואפשרויותיו.