לְפסָל עֵרָן וֶבֶּר/ טַל סְלוּצְקַר
הַזְּמַן כָּה רָחוֹק מִן הַפֶּסֶל,
כְּמוֹ מְבַקֵּשׁ לְהוֹכִיחַ, שֶׁאֵין זְמַן
שֶׁהַכֹּל בִּפְנֵי הַשֶּׁטַח הַתְּלַת מֶמָּדִיִם.
וּמוּל כָּל זֶה אִשָּׁה זְקֵנָה, וְעִצּוּב עָיִן
הָאָנָטוֹמְיָה כָּה חֲשׁוּבָה, וָכֹה בְּנוּיָה.
מִתְחַבֶּרֶת יְצִיקָה, שֶׁתֶּכֵף תִּפָּתַח.
מִיָּד פְּנֵי שֶׁטַח יַבְקִיעוּ מִבַּעַד לַגְּבָסִים.
וְהָרֹאשׁ חָדוּר מוֹטִיבַצְיוֹת, הַכֹּל כָּל כָּךְ לָבָן.
זְמַן הַפִּסּוּל אָרֹךְ מְאֹד, אַךְ אֶצְלְךָ הַכֹּל קוֹרֶה כָּל כָּךְ מַהֵר
כְּאִלּוּ בִּקְּשׁוּ מֵיתָרִים לְחַבֵּר אֶת הָאֲוִיר לִצְלִילִים הַבּוֹקְעִים בָּרֶקַע.
שְׁתֵּי הַבָּנוֹת, נַפָח, וְצוּרָה. מוֹבִילוֹת לְצֵרוּף חוֹמֵר לְחֹמֶר.
הַפֶּסֵּל כָּל כָּךְ אָפֹר וְכֵהֶה, מָה שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ הוּא עוֹד חֲלַל רִשּׁוּמִי,
.אַךְ הַשִּׁיר אֵינֶנּוּ מַרְשֶׁה, מַשְׁאִיר אֶת הַכֹּל כָּה לָחַ מִתַּחַת לְמַגֶּבֶת הַמְכַסֳּה.
