בין כל המלחמה הזאת
ישבתי בבית וחיכיתי לסיום העניין,
אף על פי שעוד זמן רב יש לו להתממש ולהתרחש.
ואני מעיין לי, קורא בכתובים וכותב,
חסר משהו, דיאלוג, אני שיח,
הבחורה אומרת, בוא נסגור את הקבוצה.
הן תמיד עושות את זה,
מבקש מהזמן שייתן לי עוד זמן,
ההתמקדות בבית מקילה עלי.
מבטל את מה שיש למחוק בספר,
ובוחן את מעבר הזמן, מדקה לזו שבאה אחריה, וזו שאחר כך.
עוד טיל נופל ועוד בום בשמים, האם הדברים יהיו כך?
כל זמן שאני בבית, יש יוצא יושב יותר, יחד יש יקום יפרח.
גם גמרא גומרת גלי גרושים .
חצי חצי, חוזר חומד חודר חושב חורק חותם חוזר חולם, חושב חורק.
האם האבא האם האבא האם האבא האם האבא האם האבא האם האבא
כל זמן שיש לנו מקום והצלחות,
יש עננים על פני השמיים.
כל זמן שרוצה הרצון להתגבר ולשחות,
עוד מגיע הרגע להחזיק סידן ביד ובתוך הברכיים.
אם תחשוב שוב על מה שיש להגות, התרנגול כבר שחוט.
תתקדם במורד דרך המלך, המתאימה לרגליים.
אם בכל זאת לא יהיה לך רצון למות,
יגיע תורך לעמוד ולשמוח בלב שבעתיים.
*
הרגע שלך עובד אובד או חוזר.
יש לך מספיק אור בחדר, ומיזוג אוויר.
השם שלך קורא כותב קוסם קולע.
אם תמציא אולי עוד משהו יתגעגע.
