טל סלוצקר המאמר משנת 2018 על השפעות שזכה להשפעה בשיח המקומי.

 אנטוניו לופז גרסייה

האב שאת שמו אסור לבטא

אנטוניו לופז נולד ב1936 בספרד. הוא למד ציור אימפרסיוניסטי מגיל שלוש עשרה אצל דודו לופז טורס שהיה צייר נופים ספרדי. בגיל 15 התקבל לאקדמיה סן פרננדו במדריד לאחר שעבר את המבחנים ברישום מודלים מגבס של פיסול עתיק. לאחר שסיים את האקדמיה החל להתעניין באמנות עכשווית של אותו הזמן. בעיקר בפיקאסו ובדאלי, וגם בשגאל ובדה קיריקו. החל לעשות ניסיונות בהשפעת אמנים אלא בסוריאליזם ובקוביזם. בסביבות גיל שלושים גילה את הפוטו ריאליזם והחל ביחד עם חבריו מהאקדמיה בסאן פרננדו לעבוד בהשפעת תנועה זו. הוא ידוע בעיקר בציורי נופים של העיר מדריד וציורי תפנים של חדרים. את ההשפעות האלא של צילום, השפעתו על ציור אימפרסיוניזם וסוריאליזם הוא משלב במחשבה אישית על האמנות הספרדית מתקופת הברוק. בעיקר וולסקז וזורבראן. רפרודוקציות של ציוריו הגיעו לארץ וגם ציורים בודדים באוספים פרטיים. ישנו גם סרט עליו בשם שמש עץ החבושים שרבים מההירשברגיסטים ראו לעתים בהקרנות משותפות. הרפרודוקציות ומראה הציורים השפיעו על דרך הציור של ההירשברגיסטים רבות וגם דרך הציור שלו כפי שהיא נראית בסרט. לעתים ניתן לראות השפעה עירומה וישירה מציוריו על ציורים בודדים ולעתים כמו אצל ערן רשף קריירה שלמה נעשתה מתוך מפגש עם עבודות של לופז. מספר הירשברגיסטים נפגשו עם לופז בספרד ודובר אף על להביא אותו לארץ, דבר שעד היום לא קרה. ברפרודוקציות לא ניתן להבדיל בין ציוריהם של ההירשברגים לאלא של לופז אך ניתן לציין מספר הבדלים משמעותיים. לופז עובד בפיסול כבר שנים רבות ועיצב מונומנטים בנוף הספרדי. פסליו בין אם בתבליט או בהיקף מלא רחוקים מאוד ממה שנעשה בארץ בתחום הזה ונראה שלא יהיו מונומנטים מהסוג הזה בארץ בשנים הקרובות. אם בשל התנגדות להצגת עירום בקנה מידה גדול ברחוב (בין הפסלים של לופז עירום בגובה כמה מטרים) ואם בשל כך שעד כמה שידוע לי מעולם עד היום לא בוצעו פסלים ריאליסטיים בברונזה בגודל כזה עד היום. היקף העבודה שלו מרשים יותר משל כל ריאליסט הירשברגי והוא זוכה לתמיכת הציבור הספרדי ומשפחת המלוכה הספרדית שהזמינה ממנו עבודות רבות עד היום. הוא עומד בראש וועדת הפרס היחיד באירופה שמוקדש לאמנות ריאליסטית והוא הצייר הספרדי החי היקר ביותר. עד היום למרות השפעתו המקפת על הציור הריאליסטי בארץ מעולם לא תוכננה תערוכה שלו בארץ. הוא איש נעים הליכות ופשוט המרבה באמירת דברים טובים ונוכחותו האנושית כובשת. הדבר ניכר גם בסרט עליו. העבודה שלו שנוגעת לצופה הישראלי הכי הרבה מבחינה תמטית היא המונומנט להרוגי הפיגוע בתחנת הרכבת אטוצ'ה במדריד. המונומנט בנוי משני פסלי ראש של תינוק אחד עם עיניים פקוחות ואחד עם עיניים סגורות. יום ולילה. שני הפסלים עומדים בחוץ במפגש של תחנת הרכבת עם הרחוב והיות ואין חציצה בינם לבין המרחב העירוני ניתן לבוא איתם במגע בלתי אמצעי. ילדים משחקים עם הפסלים ולידם ובהחלט כדאי לעבור שם בכל גיל. אנטוניו לופז הוא לא רק השפעה חזקה בריאליזם ההירשברגי אלא גם מקור לחרדה רבה שהיא הגורם להכחשה תדירה של השפעתו הניכרת בציורים על ידי ישראל ותלמידיו. מעטים מאוד מהם חמקו מנוכחותו של ענק הריאליזם הספרדי וניתן לומר שהוא וקבוצתו הקדימו את כל מה שקרה באמנות הטכנית בארץ בעשרים שנה בערך. פרט לאנטוניו לופז מנהיג הקבוצה הקבוצה שהרכבה השתנה במעט עם השנים מונה גם את מריה מורנו (אשתו של אנטוניו לופז, ציירת), פרנסיסקו לופז וחוליו לופז (פסלים), איזבל קוינטנילה, אספרנזה פאראדה, ואמאליה אביה. בקבוצה אמנים חזקים ולצידם מספר אמנים ששווה פחות להתייחס אליהם הפסלים לופז מצויינים ומריה מורנו ציירת מצויינת ואילו אמאליה אביה ציירת חלשה ביותר ונוכחותה בתערוכות הקבוצה מעלה סימני שאלה. חבר נוסף בקבוצה דניאל קינטרו שינה סגנון ועבר לקריירה עצמאית מהקבוצה וגם הפסיק להופיע בתערוכות הקבוצה משלב מסויים. ניתן להחשף לפעילות הריאליסטים הספרדים דרך האינטרנט וגם דרך ספרות ענפה בנוגע לעבודתו של לופז ושל כל שאר חברי הקבוצה במספר שפות אך בעיקר בספרדית ובאנגלית