בשעה שש בערב עם רדת

טל סלוצקר 

הזמן מזמן את הכל למקומו,

כל אחד מהתושבים, יחזור הביתה ויגלה זאת.

מן השמים, ירד עלינו ערפל שיציף את הכל שוב.

פשוט הפרצוף מפוצץ הפנים

נחשוב שוב מחדש את זמננו, והכל יחזור למקום. 

כל המוות הזה

  טל סלוצקר

 

כשכל המוות הזה סובב אותנו,

אנחנו יושבים בביתנו וחושבים על דבר מה,

על החיים, או על קרובינו.

מחשבת בשר ההולך לקראת המוות.

ולמוות לא תהיה מדינה, והמוות יקרע מזרועותינו.

לחשוב שהדבר היה כמעט נכון,

ועוד רגע והגענו גם לשם לחלץ עצמות, ונסענו לטיול לשם.

אבל למוות לא תהיה מדינתה. הוא יפשפש בעצי צהריים טובים.

 In my second and third lives

DOCTOR TAL  SLUTZKER

 

I watched the sun as it went,

And anything arrived artfully and artificially at the same time.

I was pop that ruined it and life gave it a second chance.

White over brown on my table.

Take it tamtam talk it out.

And death shall have no control over our graves.

Make life brighter, We are on the verges of falling apart, Everything crumbles.

My parents are getting old

Right from their stomachs I was born, according to Plato.

Take my hand and lead me to the next adventure, I want to feel life running in me.

 

Living life at night

Doctor Tal Slutzker

Living life at night

 

I have written a poem about me,

And it was short and unlisted.

It was red and white and black.

I thought it should be different.

And it definitely was.

It was written in English and the moon was full,

It's dark soul gleamed in the Dark

And life was difficult but sweet.

Strangely I left my bed and set to write in the full David font

And it was too late to fix the last mistakes

But it's all process I thought,

Life is lived a new

And the taste is sweet. 

זויה צ'רקסקי נאדי

 זויה צ'רקסקי נאדי / הרב דוקטור טל סלוצקר

 

לציירת הזאת יש כמה ציורים חדשים.

לזויה צ'רקסקי נאדי, והיא מציבה אותם בפייסבוק

ובכל פעם אני צופה בזוועות המלחמה בציוריה,

והציורים מלאים בעוולות, ומה שנעשה שלא בצדק לתושבי הארץ הזאת.

ואיפה הגבורה? איפה גבורת הלוחמים? האם הם מחוץ לתמונה?

שאלתי את זויה, האם אכתוב עליך. והיא אמרה לי כן, תכתוב.

הציירת ציירה לא מעט פורטרטים, חלקם ניתלו כבר

האם היא תצייר כשהציור מונח על הקיר? או על הסטנד?

זויה ציירה ציורים אין ספור, ומושפעת מפיקאסו.

האם הכירה אותו בילדותה? או שמע הציורים חשובים מאוד מסיבות אחרות?

ואולי זויה ציירה משהו שאיננו רוצים להכיר בו. ציור בלתי מוכר בעליל שמבקש עוד משהו.

את הצופה הלא רלוונטי הבא.

והיא מסתובבת שוב ברחובות דרום תל אביב ומרימה בדים, ומסיעה אותם אל הסטודיו.

ושוב הצ'רקסקית הולכת על רקע שמיים כחולים, והזמן לא תם

יש עוד זמן לצייר, יש עוד פרחים לתעד, יש עוד זמן.

שיר ישראלי אינדיאני

 שיר ישראלי אינדיאני / הרב דוקטור טל סלוצקר

 

ליד הבית שלי יש אינדיאני,

ולפעמים הוא עושה אפילו יללות אינדיאניות.

ואני אוהב את האינדיאני הקרוב אלי

הוא קורא מיתולוגיות אינדיאניות, וחולם חלומות אינדיאניים.

ובכל ערב שאני בא אליו,

הוא עומד שם בכובע מצחייה, ומוכר לי-מוצרים.

ליד הבית שלי, יש חדר ענק מלא בדברים,

והוא עומד בו, ושואף לדבר הבא.

בתקווה שיהיה אצלו שוב פעם

ויש לו כובע אינדיאני בבית,

והוא מבין משהו באינדיאנית,

מבקר אצלו הרב של האינטלקטואלים וקונה חלב.

הדוקטור מבקר אצלו, ומתעניין בדבר האינדיאני

ובכל פעם הם מביטים זה בזה ושואלים, האם יש פה אלוהים או שהוא נמצא בשמיים?

שיר לזכר הדס מזרחי מאת טל סלוצקר

 שיר שזוכר

 

היא היתה זיכרון שעלה מן הים ומן הטובעים,

כל שיר על הדס התייחס אליה ונזכר בה שוב תוך התבוננות.

כל הזמן, היא ידעה את מה שיש לדעת עליה במבעים.

לאורך שנים חייה היו התמודדות.

 

הלכה מאיתנו מוקדם, ומי יודע מה היה אם היתה נשארת לעשורים.

חשבתי שהזמן יהיה מה שייתן לה את הרצון, ובעצם לא בטעות,

אמה דאגה לה מאוד ואחיותיה שמרו עליה, לזמן מן הזמנים.

חבל מאוד שבגיל 44 יצא לה כבר למות.

 

קרוב, קירבה, קילשונות, חיים מתים.

כושר קרוב, כשעת קורבנות .

חצוי חצייה חומר חמור, חושב חישובים.

רצוי רצייה, רציות, ריממבר רהבתנות.

 

הדס אגס פשוט, הלך המיץ להדס.

הכל נגמר מוקדם מדי ואולי בפעם הבאה יהיה טוב.

בפעם הבאה יהיה טוב יותר, או כמעט טוב, או אפילו טוב מאוד.

 

דוקטור טל סלוצקר

 בין כל המלחמה הזאת

 

ישבתי בבית וחיכיתי לסיום העניין,

אף על פי שעוד זמן רב יש לו להתממש ולהתרחש.

ואני מעיין לי, קורא בכתובים וכותב,

חסר משהו, דיאלוג, אני שיח,

הבחורה אומרת, בוא נסגור את הקבוצה.

הן תמיד עושות את זה,

מבקש מהזמן שייתן לי עוד זמן,

ההתמקדות בבית מקילה עלי.

מבטל את מה שיש למחוק בספר,

ובוחן את מעבר הזמן, מדקה לזו שבאה אחריה, וזו שאחר כך.

עוד טיל נופל ועוד בום בשמים, האם הדברים יהיו כך?

כל זמן שאני בבית, יש יוצא יושב יותר, יחד יש יקום יפרח.

גם גמרא גומרת גלי גרושים .

חצי חצי, חוזר חומד חודר חושב חורק חותם חוזר חולם, חושב חורק.

האם האבא האם האבא האם האבא האם האבא האם האבא האם האבא

 

כל זמן שיש לנו מקום והצלחות,

יש עננים על פני השמיים.

כל זמן שרוצה הרצון להתגבר ולשחות,

עוד מגיע הרגע להחזיק סידן ביד ובתוך הברכיים.

אם תחשוב שוב על מה שיש להגות, התרנגול כבר שחוט.

תתקדם במורד דרך המלך, המתאימה לרגליים.

אם בכל זאת לא יהיה לך רצון למות,

יגיע תורך לעמוד ולשמוח בלב שבעתיים.

 

*

הרגע שלך עובד אובד או חוזר.

יש לך מספיק אור בחדר, ומיזוג אוויר.

השם שלך קורא כותב קוסם קולע.

אם תמציא אולי עוד משהו יתגעגע.

שיר תהליכי 1/ טל סלוצקר

 שיר תהליכי X₁

 

כתבתי שיר תהליכי.

ולא ויתרתי, על צורה אישית של השיר.

לא הקשבתי למייעצים, התחלתי משהו חדש.

ניסיון להתנער, מהמסורת השירית.

X₁

 

כל הזמן רציתי, שירה חדשה,

ומצאתי אותה, בסימנים, שלב אחרי הבא אחר כך.

 

מציאות של הווה, הנטוע בחדש.

X₁

צורה ניסיונית, חדשה, שיצא לי לנסות לעת לילה ספטמבר.

טל סלוצקר

 יום כיפור הנוכחי

 

כתבתי את השיר, אבל לא הבטתי במה שמופיע על הדף

וזאת למרות שיום הכיפורים נגמר.

הוא היה תלוי על הדלת, נושן נישן, נריב נרפה, נסלח, נתיר את נדרינו.

ולמרות הכל, עוד היה על מה לבקש סליחה, ולא ביקשתי.

הגיע כבר לילה, ויום כיפור הנוכחי יצא,

ושאלתי את עצמי,

האם זהו הקץ או שסתם חשוך פה?

מניפסט לקשרים פילוסופיים באינטרנט

 

הכפיל/ טל סלוצקר

התבוננתי במראה וראיתי שם איש מוזר

מיהו האיש הזה? האם הוא אבי? האם זהו אחי הבלתי מוכר?

שאלתי את עצמי שאלות שלא נתנו לי מנוחה ומנוח,

הכיסא מסתובב, השמש עולה ויורדת, הארץ לעולם שבה

והאיש ששם איננו אני, זהו איננו צל, האם זהו כפיל?

הוא יצא מן הצד השני והחל לרדוף אותי בכל מקום, עד שהחלתי לרדוף אחריו,

רדפתי אותו עד קץ העולם, עד לכל פינות העולם, ולא תפסתיו.

יש לו שיניים חדות וחיוך ערמומי, האיש הזה איננו אני.

הוא בעל נכסים, מצליף בסוסים, רוכב מחשכים,

האיש הזה איננו מי שהיני, הוא עצמי שברח, תותח שפרח, אש שבאח.

מיסטר ג'קיל ודוקטור הייד תפס לי פתאום את היד,

הערב בשמונה. הגעתי, אך שום דבר לא מצאתי, רק את צווארוני וחולצתי הלבנה זרוקים כלאחר שבאתי.

 

לְפסָל עֵרָן וֶבֶּר/ טַל סְלוּצְקַר

 לְפסָל עֵרָן וֶבֶּר/ טַל סְלוּצְקַר

הַזְּמַן כָּה רָחוֹק מִן הַפֶּסֶל,

כְּמוֹ מְבַקֵּשׁ לְהוֹכִיחַ, שֶׁאֵין זְמַן

שֶׁהַכֹּל בִּפְנֵי הַשֶּׁטַח הַתְּלַת מֶמָּדִיִם.

וּמוּל כָּל זֶה אִשָּׁה זְקֵנָה, וְעִצּוּב עָיִן

הָאָנָטוֹמְיָה כָּה חֲשׁוּבָה, וָכֹה בְּנוּיָה.

מִתְחַבֶּרֶת יְצִיקָה, שֶׁתֶּכֵף תִּפָּתַח.

מִיָּד פְּנֵי שֶׁטַח יַבְקִיעוּ מִבַּעַד לַגְּבָסִים.

וְהָרֹאשׁ חָדוּר מוֹטִיבַצְיוֹת, הַכֹּל כָּל כָּךְ לָבָן.

זְמַן הַפִּסּוּל אָרֹךְ מְאֹד, אַךְ אֶצְלְךָ הַכֹּל קוֹרֶה כָּל כָּךְ מַהֵר

כְּאִלּוּ בִּקְּשׁוּ מֵיתָרִים לְחַבֵּר אֶת הָאֲוִיר לִצְלִילִים הַבּוֹקְעִים בָּרֶקַע.

שְׁתֵּי הַבָּנוֹת, נַפָח, וְצוּרָה. מוֹבִילוֹת לְצֵרוּף חוֹמֵר לְחֹמֶר.

הַפֶּסֵּל כָּל כָּךְ אָפֹר וְכֵהֶה, מָה שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ הוּא עוֹד חֲלַל רִשּׁוּמִי,

.אַךְ הַשִּׁיר אֵינֶנּוּ מַרְשֶׁה, מַשְׁאִיר אֶת הַכֹּל כָּה לָחַ מִתַּחַת לְמַגֶּבֶת הַמְכַסֳּה.