טקסט מול אמנות חזותית

הרב דוקטור טל סלוצקר

יחס האמנים לטקסט כטקסט

יחסם של האמנים בארץ לטקסט הוא שהטקסט חכם מהם, מפחיד ומפתה בעת ובעונה אחת. שהוא שייך למבינים ולא לאמנים. שהאמנים אינם יכולים או מסוגלים לשלוט בטקסט - עמדה ששמורה לכותבי הטקסטים. עמדה שגוייה זו של פגיעות משולבת בענווה כלפי אנשי הטקסט מוטעית מיסודה. אמנים בארץ הוציאו ספרים אם נחשוב על תומרקין או גרבוז רועי רוזן או לאחרונה יהושע פרונט ואלי אסף קובנר. עמדה זו של האמנים שספרים שנכתבו על ידי אמנים פחות טובים ונחותים מספרים שנכתבו על ידי אנשים שעסקו אך ורק בטקסט היא שגוייה מיסודה ומקורה בטעות וברגשי נחיתות בלתי מוצדקים. הטקסט עדיף על החזותי בארץ ועל אנשי האמנות להוכיח את עצמם בשדה הטקסטים. אין שדה של אוצרים כי אם שדה של פרוזאיקונים ומשוררים ואין בו נחיתות לאנשי הציור והפיסול האמנות הקונספטואלית ואמנות הוידאו. על האמנים להיאחז בפרסום כדי לשנות את המעמד הטקסטואלי של האמנים בשדה הספרות. אין בה ז׳אמר ספרים נחות על רעהו והאמנים יכולים לפרסם שירה פרוזה או פילוסופיה או כל מה שיחפצו. כל שדרוש הוא היכולת לכתוב והיכולת להוציא ספרים. לאמנים יתרון מעשי על פני הכותבים שאינם עוסקים באמנות ויש להם אינטרס לכבוש את המילה הכתובה כדי להוכיח עדיפות על האוצרים שהשתלטו על ספרות המוזיאונים. אין די בתמונות. יש לכתוב ולהפיץ. על המדיה הכתובה להתחזק בשדה האמנות ועל האמנים לפתח אמביציות כדי שהתחום יתפתח. במצב השורר בארץ עדיף לעסוק בטקסט על פני היצירה החזותית