כישלונה של יונה וולך

הרב דוקטור טל סלוצקר

כישלונה של יונה וולך

את המחזה שלה יונה וולך כתבה לבד והוא לא עלה במהלך חייה. אמש בפסטיבל תל אביב לשירה עלה המחזה לראשונה בפני קהל שנים רבות אחרי שנכתב. את פסטיבל תל אביב לשירה מנהלים עודד כרמלי ודוד נאו בוחבוט שהם עמיתים למקצוע ומצטיינים במילוי תפקידם. הפסטיבל עשיר בתכנים ומפגשים מעניין בכל שנה ומביא קהל רב. אפשר אף לומר שעודד כרמלי הוא מארגן אירועי השירה המוביל בתל אביב שמתמיד ומארגן תמיד אירועים חדשים ונלחם על מקומו במפת הפוליטיקה של השירה. למרות שהפסטיבל הוא אירוע נפלא שמביא את התחום הבודד הזה לידי מפגשים תדירים בזכות עודד כרמלי וכתב העת הבא להבה ביצוע הבכורה של המחזה מאכזב מינוס וכמובן שאין להאשים בכך את המארגנים המכובדים. הוא נפתח בדיאלוגים שקשה להבין את תוכנם משום שההגברה חלשה מדי ובתפאורה אפורה שאינה מעוררת את הדמיון ובגדול רובו של המחזה נועד לבני עשרה וחציו השני מתאים לבני העשרים ובהחלט אינו מזעזע או נותן תוכני מחשבה עמוקים לצופה הבגיר. המחזה שיצא לראשונה מן הארכיונים אל הקהל מביע באופן ישיר את קלות ושטיחות דעתה הפוליטית של יונה וולך שלא השכילה להבין את המדינה או את הפוליטיקה באופן מורכב וחוטא בביצוע חלש של השחקנים ובתפאורה פרוזאית ומשעממת שנקטעת על ידי שתי מסכות שמופיעות ונעלמות. השחקנים יכלו להדגיש את הביצוע שהיה לא מפותח מספיק וכל עניין הפרובוקציה הידוע של יונה וולך הלך לאיבוד. כמובן שהמחזה אינו פוגע בדת או בציבור הדתי וגם לא במוסר החילוני הדת שממעט להתבטא מפורשות בניסוחים יומיומיים. גם הקטע הידוע תותים מתוך המחזה שכבר הופיע בביוגרפיה של יגאל סרנה היה לא עוקצני מספיק ומה שניכר בגדול לאורך המחזה היה היחסים הסמי סאדו מאזוכיסטיים בין הדמויות ונשיותו של הגבר שלעתים היה מתחת לאישה ולפעמים מעליה. בשלב מסויים סיפר הגבר שכילד נאנס בידי אישה מודעות שצפה רק לאחרונה ואילו וולך כתבה על כך כבר מזמן. גם השיגעון בא לידי ביטוי בחוויות המוצגות והחלפת בגדים בין המינים שאסורה על פי השולחן ערוך ומצד שני מה ליונה וולך ולרבי יוסף קארו האדמו"ר הזקן החרדי או דמויות חרדים אחרות שאינן נתפשות כסמכות על ידי הציבור בכללו ונשארים דמויות מפתח בציבור הדתי. יונה וולך וודאי שלא התייחסה ישירות לדמויות כאלה ופעלה הרבה פעמים מתוך מניעים אישיים בלי עומק תודעתי שמאפיין למדנים, היא כתבה גם את מה שלא היה לה מושג בו ולא הבינה למשל שלל מונחים פסיכיאטריים שתקפים גם בפילוסופיה ועוד מני מורכבויות שלא הבינה. היא הבינה משהו מהחיים אבל לא תמיד זה מספיק. זה לא תמיד מספיק למי שרוצה להוסיף משהו לגוף הידע. כשרוצים להעמיק ביונה וולך מגלים גם את שטחיותה היחסית וזאת למרות שקראה הרבה והתחברה עם חכמי הדור הספרותי. המחזה הוא לא יותר מפליטה שטחית שאינה מגביהה ואינה מלמדת והיא יותר השתקפות של מאבק המינים בו גבר נשי תופס את האישה כמשעבדת ובשלב מסויים אומר השחקן על הבמה כל גבר שישכב איתך יהפוך מיד לעבד שלך אם זאת היתה באמת המגמה בין יונה וולך לתדיאוש לא פלא שעזב ושהקשר נגמר תוך זמן כה קצר. הדמויות נכנסות זו בזו ונאבקות על כח ביחסים ועל שליטה ודומיננטיות היכן שלא ברור מה טיב היחסים מעבר לארוטיקה ושיעבוד ליצר ולזרימת הארוס בין המינים. אם זאת כל התרומה של יונה וולך למחזאות בארץ אז מדובר בשום דבר ואם היתה כותבת עוד מחזות וודאי היתה מתקדמת הלאה מנקודת פתיחה לא מרשימה זו ממנה התחילה.