רועי כספי ויובל בראל בעלמא בית לתרבות עברית

הרב דוקטור טל סלוצקר

PhD MD

רועי כספי ויובל בראל בעלמא בית לתרבות עברית

היום התקיים בעלמא בית לתרבות עברית דיון נפלא בהשתתפות המשורר רועי כספי והצייר יובל בראל, שניהם דיברו על מלאכים ועל ביטויי המלאך בספרות ובדת. שניהם היו רהוטים למרות מספר סימני שאלה שהעלתה השיחה. במפגש היתה נוכחה גם מעין סופי ויסטאוב חברת קבוצת 'הם' שהתפרקה מלפני כמה שנים שבאה לבקר לרגע בארץ מלונדון והיו כמובן צופים רבין נוספים ביניהם דוקטור גרמי פוגל שמלמד יהדות באוניברסיטת תל אביב. במפגש בלט בין השניים רועי ששלט על צידו המילולי רעיוני של הדיון וניכר היה שהשליטה שלו בדיבור ובקריאת הטקסטים גדולה יותר. צידו הרעיוני של הדיון היה בולט ביחס לצד החזותי שניכר בציור אחד של רובנס ובציור אחד של פול קלה שהיו לדומיננטיים בדיון. נראה היה שהדיון מסווה מאבק כוחות שאינו ניכר על פני השטח באמנות ובספרות בארץ וקשור למאבקי כח שניכרים גם בין דוקטורים לפציינטים וגם בין אנשי טקסט לצד החזותי. העדפתו של יובל בראל את הצד החזותי על הטקסטואלי בא לידי ביטוי בחסר טקסטואלי שמאפיין את רוב הציירים כולל את הטובים שביניהם. מהות הדיון באמנות נשארת שטחית ביחס לדיון הטקסטואלי שמאריך משפטים משנה את טון הדיבור לדיבור מנוסח יותר ביחס לדיבור הציורי הבטוח בעצמו וגם ביחס לדיון הפסיכואנליטי פסיכיאטרי שעשירים יותר בנגיעה בחיים שהציור והספרות אינן מאפשרות לעצמן. גם העיסוק בפילוסופיה מרחיק במידה מסוימת מהחיים ואילו רק עיסוק הרפואה בחיים ובמוות משנה את יחסי הכוחות בין מנתח למנותח רופא ופציינט וחי ומת. עיסוקן של האמנויות כיום הוא אך ורק בחלק החי של החיים תוך כמובן מתן מקום נפרד לעבודתו של גיל יפמן שגם ניתח מתים ולקח את המוות בחשבון בעבודתו. החומר החי של הצבע מת במהלך הציור או לאחריו בתהליך התייבשותו וחומרי הספרות של הדפים והדיו וגם המסכים למען האמת מתים ביחס לגוף האנושי הרך והקשה ומלא והמרוקן המתרוקן ובכל גרסאותיו. הציור והספרות משולות לציפורניים ולשיער של הגוף והדפים והבדים של הציור והספרות משולים לעור. כל אלו רק מטאפורות ביחס לטבע החי באמת ולגוף האדם כחלק ממנו. על כן האסתטיקה עוסקת באמנות ואילו האדם החי בטבע עצמו. על הדוברים רועי כספי ויובל בראל להתקרב ולהתערבב להחליף ציור בטקסט ולשלב טקסטים בציורים ובדיבור כדי להבין זה את זה. ואילו בחינת התיאוריה והפילוסופיה יאפשרו ליובל בראל להרחיב את השיח שהוא דובר ברוחב היריעה. כל זאת תוך בחינת הדברים מנקודת מבט של אדם כותב ופחות מנקודת מבטו של אדם עושה מה שנכון גם הוא הוא שהחליפו הדוברים ביניהם את גרסתם לעיסוק במבט עיוור למבט רואה במהלך הדיון, דבר שנותן יותר דגש על כך שחזות הדברים מתאפשרת ומתרחבת מעבר לעניין הקודם שיכול לבוא לידי ביטוי גם בהתעלמות מוחלטת מהצד החזותי בערב שהיה מוקדש לצד הנראה של כל העניין, השניים יכולים להוציא אולי פרסום משותף כחוברת או כנספח בכתב עת ספרותי ויואילו אם יכתבו טקסט משותף שיכול להיות גם מחולק למשתתפים בערבי הדיון. נוכחותו של דוקטור ג'רמי פוגל היתה מורגשת אך הוא בעיקר שתק. היה לו איזה עניין והוא יצא. וכך נשארו המתדיינים בדיון שנוכח בו פחות משורר ואולי פחות בעל ברית טקסטואלי. לכל העניין יש גם משמעות מעצם העניין שהדיון מתקיים במבנה שעצם ייעודו הוא דיון בטקסטים ובחדר היתה גם ספריית טקסטים עשירה. יותר דיונים כאלו יכולים לפתח את הקשרים בין טקסט לציור ולהביא את המשתתפים למסקנות חדשות שטרם היו בעבר בין אם תוך שימוש בטקסט בסיס ובין אם חיבור כאלה כתוצאה מהמפגש, אבל כל זה כמובן בתקופה בה הקשרים האלו הולכים ומתנתקים ואולי הדיון נותן תקווה שהנה קשרים חדשים מתפתלים ומובילים את הדיון בארץ למחוזות שמעבר לאקדמיה והיישר לתוך השטח הספרותי בתל אביב שהומה אנשי טקסט וציורים.